הכנה לכתיבת מבוא
חשוב לנסח לעצמכם באופן ברור את המטרה ומהלך הטיעון של פרק המבוא עוד לפני תחילת הכתיבה. לשם כך מומלץ לערוך תרשים זרימה של מבנה המבוא, כאשר כתיבת המבוא תהווה הרחבה של הנקודות המופיעות בתרשים הזרימה. תרשים הזרימה יכלול את הרעיונות המרכזיים המובאים בפרק המבוא ואת המהלך המוביל לשאלת המחקר הנוכחית.
מבנה פרק המבוא
המבוא בנוי באופן לוגי בצורת "משפך" מהכלל לפרט. המבוא מתחיל בהגדרה ותיאור של התופעה בה עוסק המחקר באופן כללי ורחב והולך ומצטמצם. צוואר הבקבוק של המשפך הינו המחקר הנוכחי, העוסק בבדיקת השערות ספציפיות ביחס לקשר בין משתנים ספציפיים, קשר שעדיין לא נבחן במחקרים קודמים.
המבוא מופיע ללא כותרת ומורכב משלושה חלקים, הנכתבים ברצף, ללא כותרות נפרדות לחלקים השונים:
בדרך כלל, רצוי להתחיל ממשפט כללי המתאר התנהגות או תופעה כללית, ללא שימוש במושגים ומונחים מקצועיים. עם זאת, יש להמנע מאמירות רחבות מדי או טריוויאליות, שאינן ממוקדות בנושא הנוכחי.
"לעתים קרובות, אנשים נתקלים במצבים בהם לא ניתן לשים לב לכל הגירויים בו זמנית. לכן, מאד חשוב להתמקד בגירויים החשובים".
המשך הפסקה מהווה כבר צימצום של הנאמר במשפט הראשון:
"מחקרים קודמים הראו כי מידע רגשי ממקד קשב בקרב בוגרים צעירים (לדוגמא Anderson, 2005). ההסברים לכך מתייחסים למניעים אבולוציוניים של העצמת תגמולים חיוביים והימנעות מאיום וסכנה". (כאן יש להפנות למספר מחקרים מצומצם המצביע על כך).
הצגת בעיית המחקר:
"עם זאת, לא ברור האם גם בקרב אנשים מבוגרים הקשב יופנה לגירויים רגשיים. מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק כיצד גיל משפיע על הפניית הקשב האוטומטית לגירויים רגשיים"
"אנשים במצב של חסך בשינה חווים נטייה מוגברת להרדם, ירידה ביכולות קוגניטיביות ומוטוריות, וירידה כללית בקשב (Dinges & Kribbs, 2005; Wilkinson, 1966). הליקויים בביצוע הקשורים לחסך בשינה אינם אחידים; עדויות אמפריות מצביעות על כך שההשפעות הקוגניטיביות והמוטוריות הנובעות מחסך בשינה תלויות בקצב היממתי של האדם(Babkoff et al., 1991) . אינטראקציה זו בין חסך בשינה לקצב היממתי משמעותית במיוחד בחסכי שינה ארוכים (Babkoff et al., 1991; 2006) . מספר מטלות שמיעה נמצאו כרגישות במיוחד לזמן יממתי, כשהבולטת בהן היא מטלת שמיעה דיכוטית(Smith, 2005) . על-כן, במחקר הנוכחי נבדוק את ההשפעה של חסך שינה בן 24 שעות וקצבים יממתיים על ביצוע מטלות שמיעה דיכוטית".
רציונל המחקר הוא הנימוק הקושר בין המשתנה הבלתי תלוי החדש המוצע במחקר הנוכחי, לבין המשתנה התלוי. הרציונל חייב להגזר ממחקרים קודמים או מתופעות מבוססות היטב. לדוגמא, במחקר על הקשר בין גיל וקשב סלקטיבי לגירויים רגשיים, הרציונל העומד מאחורי ההשערה כי מבוגרים יפנו פחות קשב לגירויים רגשיים בהשוואה לצעירים היא שמניעים אבולוציוניים, הנחשבים להסבר לכך שבקרב צעירים קיים קשב סלקטיבי לגירויים רגשיים, הינם פחות רלוונטיים ככל שעולה הגיל. לשם ביסוס הרציונל יש להציג בסקירת הספרות ממצאים רלוונטיים, לדוגמא מחקרים מתחומים אחרים המראים כי מניעים אבולוציוניים הינם בעלי השפעה הולכת ופוחתת עם הגיל. לאחר הצגת המחקרים הרלוונטיים בסקירת הספרות, יש לנסח באופן מפורש את רציונל המחקר, מטרתו והשערות המחקר בסדר שלהלן:
רעיונות לקידום סקירת ספרות ביקורתית לעבודה אקדמית
מטרת פרק הדיון היא להעריך ולפרש את הממצאים, במיוחד לאור השערות המחקר ולאור הידע הקודם. יש להתחיל בטענה ברורה ביחס למידה שבה הממצאים מאששים את ההשערות. יש להתייחס הן להשערות שאוששו והן להשערות שלא אוששו. לאחר מכן, יש לסכם את הממצאים העיקריים. אין להציג ממצאים שוליים, אלא תמונה כללית בלבד.
כללי ה-APA להפניות בגוף הטקסט וברשימה הביבליוגרפית בעבודה אקדמית
כל התייחסות לתיאוריות, ממצאים קודמים, הגדרות ורעיונות השאובים מן הספרות הקיימת צריכה להיות מלווה בהפניה למקור. כלל זה תקף גם כאשר אלו אינם מובאים כלשונם מן הספרות, אלא מנוסחים במילים שלכם. הסייג היחיד לכלל זה הוא התייחסות למידע עובדתי המהווה ידע כללי (common knowledge), לדוגמא "דוד בן גוריון כיהן כראש ממשלת ישראל בין 1948 ו-1954". במקרים אלו לא נדרשת הפניה, אפילו אם נעזרתם במקור כלשהוא על מנת לברר מידע זה.
ניתן להבחין בין שני סוגים של הפניות: הפניות הניתנות בגוף הטקסט והפניות המופיעות ברשימת המקורות. הפניות הניתנות בגוף הטקסט כוללות את שמות המשפחה של המחברים ואת שנת הפירסום; הפניות אלו מאפשרות לקורא לאתר את ההפניה המלאה למקור שתופיע ברשימת המקורות. יש לשים לב שצריכה להיות חפיפה מלאה בין המקורות המופיעים בשני סוגי ההפניות: כל הפניה בגוף הטקסט צריכה להיות מלווה בהפניה מלאה ברשימת המקורות ולהיפך- כל מקור המופיע ברשימת המקורות צריך להיות מוזכר בגוף הטקסט עצמו.
הפניות בגוף הטקסט
בשם המחבר הכוונה היא לשם המשפחה של המחבר ללא השם הפרטי, אלא אם כן מצוין אחרת במפורש.
מקור עם מחבר אחד:
"כהן (2002) השווה בין נשים וגברים ומצא כי…"
באיזכורים חוזרים רצופים למקור מסוים המופיעים באותה הפסקה אין צורך לרשום בסוגריים את שנת הפירסום, לדוגמא: "כהן (2002) השווה בין נשים וגברים ומצא כי…כהן פירש ממצא זה…." איזכורים חוזרים שלא באותה הפסקה, דינם כאיזכורים ראשונים.
במידה ומדובר במקור בלועזית, יש להביא את שם המחבר בתעתיק עברי בגוף המשפט, ולציין את שם המחבר בלועזית ואת שנת הפירסום בסוגריים, מופרדים בפסיק, לדוגמא: "בארג' (Bargh, 2006) טוען כי…" באיזכורים חוזרים רצופים באותה הפסקה אין צורך לרשום בסוגריים את שם המחבר בלועזית ואת השנה. לדוגמא: "בארג' (Bargh, 2006) מצא כי… בארג' טוען כי ממצא זה מעיד על …"
אם מדובר במקור בלועזית, שם המחבר בסוגריים יופיע בלועזית. איזכורים חוזרים המופיעים בסוגריים יכללו תמיד הם את שם המחבר והן את שנת הפירסום, לדוגמא "כהן (2002) השווה בין גברים ונשים ומצא כי…בניגוד לממצאים קודמים בדבר הבדלים התפתחותיים, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין ילדים ומבוגרים (כהן, 2002)". במידה ובאיזכור הראשון שם המחבר הופיע בסוגריים ולא כחלק מן המשפט, איזכורים חוזרים יכללו גם הם את שנת הפירסום. לדוגמא: "טענה זו זוכה לתמיכה ממחקר שהשווה בין גברים ונשים (כהן, 2002). כהן (2002)…"
ליברמן וטברסקי (1996) טוענים כי "אחד הביטויים של מנגנון הזמינות הוא …" (עמ' 129).
או:
נטען כי "אחד הביטויים של מנגנון הזמינות הוא …" (ליברמן וטברסקי, 1996, עמ' 129).
שני מחברים: יש לציין את שמות שני המחברים בכל פעם שיש איזכור למקור. כאשר שמות המחברים מופיעים בלועזית בסוגריים, הם יקושרו באמצעות "&" ולא באמצעות “and”, לדוגמא: (Bargh & Chartrand, 1996).
שלושה עד חמישה מחברים: יש לציין את שמות כל המחברים באיזכור הראשון, מופרדים בפסיק; לפני שם המחבר האחרון תופיע וו החיבור במקורות בעברית וסימן "&" במקורות באנגלית.
באיזכורים חוזרים, יש לציין רק את שם המחבר הראשון בתוספת "ואחרים". באיזכור מקורות בלועזית, בסוגריים יש לציין “et al.”. אם קיימים שני מקורות בהם שם המחבר הראשון ושנת הפירסום זהים, איזכורים חוזרים יכללו שמות מחברים נוספים ככל הנדרש על מנת להבחין בין המקורות השונים .
לדוגמא, אם הופיעו איזכורים למקורות הנ"ל:
(Davidson, Levin, & Jones, 1996)
(Davidson, Smith, & Baker, 1996)
באיזכורים חוזרים אלו יופיעו כך:
(Davidson, Levin, et al., 1996)
(Davidson, Smith, et al., 1996)
במידה וגם שם המחבר השני זהה, יש לכלול גם את שם המחבר השלישי וכך הלאה.
מעל לחמישה מחברים: יש לציין את שם המחבר הראשון בתוספת "ואחרים" החל מן האיזכור הראשון.
מחברים מוסדיים: כאשר מדובר במקור שחובר על ידי מוסד או ארגון, ללא ציון שם המחבר, יש לציין את שם הארגון באיזכור הראשון. לדוגמא: "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (1997)…". במקרים בהם ניתן לזהות את הארגון בראשי תיבות (לדוגמא הלמ"ס), יצוינו ראשי התיבות בנוסף לשם המלא באיזכור הראשון, ובאיזכורים נוספים יצוינו ראשי התיבות בלבד. לדוגמא:
"על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס, 1997) מספר הנשים…"
"… עלה מספר הנשים (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [למ"ס], 1997)"
מקורות ללא מחבר: איזכור מקור שאין לו מחבר (אדם פרטי או ארגון) יעשה על ידי ציון המילים הראשונות של הכותרת. במקרה של מאמר, פרק בספר או עמוד אינטרנט, תופיע הכותרת במרכאות במקום שם המחבר, בליווי השנה. לדוגמא: ("עתיד מחאת הדיור", 2011). במקרה שמדובר בספר, כתב עת, או חוברת ללא מחבר, תופיע הכותרת באותיות מוטות, לדוגמא (עתיד מחאת הדיור, 2011).
מחברים עם אותו שם המשפחה: יש להוסיף את האות הראשונה של השם הפרטי על מנת למנוע בלבול, גם מדובר בעבודות שפורסמו בשנים שונות. לדוגמאGreen, 1998) (M. Green, 2001) : (J.
איזכור של מספר מקורות:
(כהן, 2002; לוי 1997; Jones & Green, 2000; Stevenson, 1999)
מקורות משניים: כאשר מתייחסים מקור המדווח במקור משני (לדוגמא מחקר ראשוני המדווח במאמר סקירה), יש לציין הן את המקור הראשוני והן את המקור המשני בהפניה, לדוגמא: "כהן (2002, בתוך יעקובסון 2009) טוען כי…" או: "במחקר שהשווה בין גברים ונשים (כהן, 2002, בתוך יעקובסון, 2009)…" ברשימת המקורות יופיע המקור המשני בלבד, ללא המקור הראשוני.
רשימת המקורות- הנחיות כלליות
רשימת המקורות תופיע בסוף המאמר, בעמוד חדש, עם כותרת ממורכזת באותיות רגילות ללא הדגשה. ברשימת המקורות יופיעו כל המקורות הנזכרים בגוף העבודה ורק מקורות אלו. יש לעצב כניסה תלויה (Hanging indent) לכל מקור, כך שהשורות שלאחר השורה הראשונה יופיעו מוכנסות יותר מאשר השורה הראשונה. מקורות באנגלית יופיעו בגופן Times New Roman, הן בגוף העבודה והן ברשימת המקורות.
סדר רשימת המקורות
מקורות בעברית יופיעו לפני מקורות בלועזית. בתוך כל שפה, פריטים יופיעו ללא מספור בסדר אלפביתי, על פי שם המחבר הראשון. פריטים שונים של אותו המחבר יסודרו על פי שנת הפירסום, מהקודמת למאוחרת. הכללים בנוגע לסדר הפריטים באיזכורים בגוף העבודה הכוללים מספר מקורות תקפים גם לגבי סדר הפריטים ברשימת המקורות.
תבנית כללית להפניות ברשימת מקורות
בכל הפניה יצוינו תחילה שמות המחברים, שנת הפירסום בסוגריים וכותרת העבודה (מופרדים ע"י נקודה). שאר הפרטים המופיעים בהפניה תלויים בסוג הפירסום (מאמר בכתב עת, ספר וכדומה).
בציון שמות המחברים יש לרשום תחילה את שם המשפחה ואחריו פסיק, ולאחר מכן את האות הראשונה של השם הפרטי ואחריה נקודה (במקורות בעברית יופיע גרש במקום נקודה, ראו כללים למקורות בעברית בהמשך). במידה ולמחבר שם פרטי המורכב ממספר שמות, יש לציין את האות הראשונה של כל שם ונקודה אחריה.
מקורות עם יותר ממחבר אחד
Buccino, G., Binkofski, F., Fink, G.R., Fadiga, L., Fogassi, L., Gallese, V., … Freund, H.J. (2001). Action observation activates premotor and parietal areas in a somatotopic manner: An fMRI study. European Journal of Neuroscience, 13, 400–404.
מחברים מוסדיים
מחברים מוסדיים יופיעו ברשימת המקורות על פי שם המוסד. לדוגמא:
American Psychiatric Association. (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (4th ed.). Washington, DC: Author.
מקורות ללא מחבר
מקורות ללא מחבר יופיעו ברשימת המקורות על פי הכותרת. לדוגמא:
מזהה עצם דיגיטלי DOI
למסמכים אלקטרוניים יש לרוב קוד זיהוי דיגיטלי הנקרא Digital object identifier (DOI). קוד זה מאפשר זיהוי קבוע של המסמך הדיגיטלי גם אם כתובת האתר שבו הוא מופיע השתנתה. ניתן לאתר מאמר בעזרת ה-DOI, באתר הבא: http://dx.doi.org/
בכל מקרה של מקור אלקטרוני (לדוגמא מאמר מכתב עת אלקטרוני, מאמר מעיתון אלקטרוני או מאמר מגירסה אלקטרונית של עיתון) שיש לו DOI, חובה לציין את ה-DOI בהפניה ברשימת המקורות. ה- DOI יופיע בסוף ההפניה, ללא נקודה אחריו, לדוגמא:
Shaffer, D. M., Krauchunas, S. M., Eddy, M., McBeath, M. K. (2004). How dogs navigate to catch Frisbees. Psychological Science, 15, 437-441. doi: 10.1111/j.0956-7976.2004.00698.x
איך מוצאים את מספר ה-DOI?
ניתן לחפש את ה-DOI על פי שם העבודה האקדמית ושם המחבר הראשון דרך CrossRef: http://www.crossref.org/guestquery/#textsearch
מקורות בלועזית
מאמר בכתב עת
תבנית כללית למאמר בדפוס:
Author, A. A., Author, B. B., & Author, C. C. (Year). Title of article. Title of Journal, Volume number(Issue number), Pages.
לדוגמא:
Nagel, T. (1974). What is it like to be a bat? The Philosophical Review, 83(4), 435-450
תבנית כללית למאמר אלקטרוני, עם DOI:
Author, A. A., Author, B. B., & Author, C. C. (Year). Title of article. Title of Journal, Volume number(Issue number), Pages. doi: xxxxx
לדוגמא:
Karmiloff-Smith, A. (1998). Development itself is the key to understanding developmental disorders. Trends in Cognitive Sciences, 2(10), 389-398. doi:10.1016/S1364-6613(98)01230-3
תבנית כללית למאמר אלקטרוני, ללא DOI:
Author, A. A., Author, B. B., & Author, C. C. (Year). Title of article. Title of Journal, Volume number(Issue number), Pages. Retrieved from http://www.journalhomepage.com
לדוגמא:
Thal, D., & Bates, E. (1988). Language and gesture in late talkers. Journal of Speech and Hearing Research, 31, 115-123. Retrieved from http://jslhr.asha.org/
ספר
תבנית כללית:
Author, A. A. (Year). Title of book: Subtitle. Location: Publisher.
לדוגמא:
Lakoff, G., & Johnson, M. (1980). Metaphors we live by. Chicago, IL: University of Chicago Press.
ספר מתורגם
תבנית כללית:
Author, A. A. (Year). Title of book: Subtitle (A. B. Translator, Trans.). Location: Publisher. (Original work published year).
לדוגמא:
Laplace, P. S. (1951). A philosophical essay on probabilities (F. W. Truscott & F. L. Emory, Trans.). New York, NY: Dover. (Original work published 1814).
מאמר או פרק מתוך קובץ ערוך
תבנית כללית:
Author, A. A. (Year). Title of chapter. In A. B. Editor (Ed.) Title of book. (pp.xxx-xxx). Location: Publisher.
לדוגמא:
Coltheart, M. (2001). Assumptions and methods in cognitive neuropsychology. In B. Rapp. (Ed.) Handbook of Cognitive Neuropsychology (pp. 3-21). New York, NY: Psychology Press.
מאמר מעיתון
תבנית כללית:
Author, A. A., & Author, B. (Year, Month, day). Title of article. Title of Newspaper, pp. xx-xx.
לדוגמא:
Kershaw, S. (2010, February, 28). The psychology of moving. The New York Times, p. RE1.
Brooks, D. (2011, September, 29). The limits of empathy. The New York Times. Retrieved from http://www.nytimes.com
הפניות למקורות מסוגים אחרים: יש להיוועץ במהדורה השישית של מדריך ה-APA.
מקורות בעברית
ככלל, רישום מקורות בעברית יעשה לפי כללי ה-APA בשינויים המפורטים למהלן. ההתאמה לעברית של כללי ה-APA מבוססת על הכללים לרשימת מקורות של מכון הנרייטה סאלד.
לדוגמא:
שפיר, ג"מ, אלדר, ע' וגלעדי, ח' (1992). הקשר בין חשיפה לעישון לתפקוד במבחני משכל. מגמות, מז, 213-195.
נספחים
יש להציג בנספחים כל שאלון או כלי בו נעשה שימוש במהלך המחקר. יש למספר את הנספחים ולהפנות את הקורא לנספח הרלוונטי בפרק הכלים, בכל תאור של כלי .
חלק א': רישום ביבליוגרפי
B = Bibliography F = Footnote
Based on: The Chicago Manual of Style, 14th ed. (1996)
ספר (מקור ראשוני)
B: Horace. Satires, Epistles and Ars Poetica. Trans. H. Rushton Fairclough. Cambridge, Mass. and London: Harvard University Press, 1999.
F: Horace, Satires, Epistles and Ars Poetica, trans. H. Rushton Fairclough (Cambridge, Mass. and London: Harvard University Press, 1999), 442-43.
ספר (מקור משני)
B: Summers, David. Michelangelo and the Language of Art. Princeton: Princeton University Press, 1981.
F: David Summers, Michelangelo and the Language of Art (Princeton: Princeton University Press, 1981), 103-43.
ספר של יותר ממחבר אחד
B: Landau, David, and Peter Parshall. The Renaissance Print 1470-1550. New Haven and London: Yale University Press, 1994.
F: David Landau and Peter Parshall, The Renaissance Print 1470-1550 (New Haven and London: Yale University Press, 1994), 297.
ספר בשפה זרה ועם יותר מכרך אחד
B: Pigler, Andor. Barockthemen: eine Auswahl von Verzeichnissen zur Ikonographie des 17. und 18. Jahrhunderts. 3 vols. Budapest: Akadémiai Kiadó, 1974.
F: Andor Pigler, Barockthemen: eine Auswahl von Verzeichnissen zur Ikonographie des 17. und 18. Jahrhunderts (Budapest: Akadémiai Kiadó, 1974), 2:170-71.
ספר בהוצאה מחודשת (או שניה)
B: Cohn, Norman. Europe’s Inner Demons: The Demonization of Christians in Medieval Christendom. Rev. ed. Chicago: University of Chicago Press, 2000.
F: Norman Cohn, Europe’s Inner Demons: The Demonization of Christians in Medieval Christendom, rev. ed. (Chicago: University of Chicago Press, 2000), 145.
קטלוג תערוכה
B: Pérez Sánchez, Alfonso E., and Eleanor A. Sayre. Goya and the Spirit of Enlightenment. Exh. cat. Boston: Museum of Fine Arts, 1989.
F: Alfonso E. Pérez Sánchez and Eleanor A. Sayre, Goya and the Spirit of Enlightenment, exh. cat. (Boston: Museum of Fine Arts, 1989), 117.
מאמר מתוך אנתולוגיה
B: Janson, Horst W. “The ‘Image Made by Chance’ in Renaissance Thought.” In De Artibus Opuscula XL. Essays in Honor of Erwin Panofsky, ed. Millard Meiss, 254-66. New York: New York University Press, 1961.
F: Horst W. Janson, “The ‘Image Made by Chance’ in Renaissance Thought,” in De Artibus Opuscula XL. Essays in Honor of Erwin Panofsky, ed. Millard Meiss (New York: New York University Press, 1961), 262-64.
מאמר מתוך אנתולוגיה של יותר מעורך אחד
B: Schulz, Andrew. “Goya’s Portraits of the Duchess of Osuna: Fashioning Identity in Enlightenment Spain.” In Women, Art and the Politics of Identity in Eighteenth-Century Europe, ed. Melissa Hyde and Jennifer Milam, 263-83. Aldershot, U.K.: Ashgate, 2003.
F: Andrew Schulz, “Goya’s Portraits of the Duchess of Osuna: Fashioning Identity in Enlightenment Spain,” in Women, Art and the Politics of Identity in Eighteenth-Century Europe, ed. Melissa Hyde and Jennifer Milam (Aldershot, U.K.: Ashgate, 2003), 263-72.
מאמר מכתב-עת
B: Summers, David. “Contrapposto: Style and Meaning in Renaissance Art.” Art Bulletin 59 (1977): 336-61.
F: David Summers, “Contrapposto: Style and Meaning in Renaissance Art,” Art Bulletin 59 (1977): 338-40.
עבודת דוקטוראט (דיסרטציה)
B: Schaefer, Scott J. “The Studiolo of Francesco I de’Medici in the Palazzo Vecchio.” 2 vols. Ph.D. diss., Bryn Mawr College, 1976.
F: Scott J. Schaefer, “The Studiolo of Francesco I de’Medici in the Palazzo Vecchio” (Ph.D. diss., Bryn Mawr College, 1976), 1:269.
מאמר מהאינטרנט
B & F: Jürgen Müller. “Albrecht Dürer’s Peasant Engravings: A Different Laocoön, or the Birth of Aesthetic Subversion in the Spirit of the Reformation.” Journal of Historians of Netherlandish Art 3:1 (2011). In <http://www.jhna.org/index.php/past-issues/vol-3-1/133-albrecht-duerers-peasant> (Last access: 10.7.2014)
ספר בעברית
B: ברש, משה, מחשבת האמנות בדורות האחרונים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1977.
F: משה ברש, מחשבת האמנות בדורות האחרונים (ירושלים: מוסד ביאליק, 1977), 81 – 92. (בעברית, מספרי העמודים נכתבים מימין לשמאל)
קיצורים בהערות שוליים:
הפניה רצופה לאותו ספר או מאמר: Ibid., 72-73.
הפניה לא רצופה: Cohn, 125-64.
הפניה רצופה לספר או מאמר בעברית: שם, 156 – 183.
רצף של הערות שוליים לדוגמה:
ביבליוגרפיה לדוגמה:
Cohn, Norman. Europe’s Inner Demons: The Demonization of Christians in Medieval Christendom. Rev. ed. Chicago: University of Chicago Press, 2000.
Pigler, Andor. Barockthemen: eine Auswahl von Verzeichnissen zur Ikonographie des 17. und 18. Jahrhunderts. 3 vols. Budapest: Akadémiai Kiadó, 1974.
Summers, David. “Contrapposto: Style and Meaning in Renaissance Art.” Art Bulletin 59 (1977): 336-361.
________. Michelangelo and the Language of Art. Princeton: Princeton University Press, 1981.
חלק ב': מרכיבי העבודה
סגנון – דוד 12 (אנגלית: Times New Roman, 12), רווח כפול, 2.5 ס"מ שוליים מכל צד, ללא רווח בין פסקאות, הזחה של 0.5 ס"מ, יישור לצד ימין בלבד, הערת שוליים: דוד 10, רווח אחד.
מלבד כותרות הפרקים, אין להדגיש מילים ומשפטים בשום צורה.
לא לכתוב קיצורים (על-ידי ולא ע"י).
שמות אישים באנגלית ובסוגריים באזכור ראשון.
יש להקפיד על כתיבה של פסקאות ולא משפטים מיותמים.
שער – למעלה ממורכז: שם המוסד והמחלקה.
במרכז: כותרת העבודה ושם הסטודנט (מספר ת.ז. בסוגריים).
למטה מימין: מוגש לשם המנחה, שם הקורס, תאריך ההגשה.
תוכן – עמודה ימינית: הקדמה, ראשי הפרקים (פרק א': שם הפרק), סיכום, ביבליוגרפיה ותמונות. עמודה שמאלית: העמודים. יש לכתוב רק את העמוד בו מתחיל הפרק ולא את טווח העמודים. ההקדמה בעמוד 3.
הקדמה – כעמוד-עמוד וחצי. הצגת היצירה או הנושא, הבעייתיות, שאלת המחקר, מטרת העבודה, התזה (הטענה העיקרית) והסבר על אופן ארגון העבודה. יש לכתוב את ההקדמה בפסקאות ולא לחלק לסעיפים.
הפרקים – כל ראש פרק מתחיל בעמוד חדש.
הערות שוליים בתחתית כל עמוד. הערת שוליים תבוא אחרי סימן הפיסוק ולא לפניו.
סיכום – כחצי עמוד.
ביבליוגרפיה
תמונות – פרטיה של יצירת האמנות נכתבת בשורה שמתחת ליצירה עצמה באופן הבא:
בעבודה יש לכתוב את שם היצירה בעברית ובכתב מוטה (ללא מרכאות, קו או כל הדגשה אחרת).
באזכור הראשון של היצירה יש לכתוב את מספרה מיד לאחר הכותרת.
משפט לדוגמה מתוך עבודה:
ביצירתו של פרנציסקו גויה (Francisco Goya) המאחה העירומה ניתן להבחין בשינויים קלים בגופה של המאחה בהשוואה לדמותה במאחה הלבושה